בנק לאומי לישראל בע"מ נ' נאה ואח'

החלטה

נגד החייב ניתן פסק דין שכלל תנאי, לפיו יש למסור אותו לחייב תוך 30 יום מחתימתו. דחיתי כבר את הטענה שמטרת ההוראה היתה התאמה לתיקון לחוק ההוצאה לפועל. המבקש לא קיים תנאי זה. נתתי למבקש כמה הזדמנויות לטעון בענין זה.

לטענת המבקש, יהיה זה מרחיק לכת לחשוב שלמסירת פסק הדין יש השלכה על תוקף פסק הדין. אני דוחה טענה זו. יש קשר עמוק בין מסירת פסק הדין לתוקף פסק הדין כלפי הצד החייב לפיו. מסירת פסק הדין לחייב היא נתינת פסק הדין, שלא שומע בנוכחות הצדדים, כאמור בתקנה 190. רק כאשר נמסר פסק הדין לידי הצד שכנגד, הפך להיות פסק דין, וכל עוד לא נמסר, לא נהיה כלל פסק דין. אם קודם שהפך פסק דין, היה מבוטל על ידי בית המשפט מטעם כלשהוא, לא היה נחשב פסק דין, למרות שהומצא לאחר מכן. אם קודם שהפך להיות פסק דין, על ידי מסירתו, עבר המועד למסירתו, אפשר שפסק הדין שנמסר, כאשר נמסר, כלל אינו פסק דין, ולא ניתן לראות בו פסק דין חלוט, המקים זכות להוצאת התראת פשיטת רגל. לפיכך, לא אענה בשלב לבקשה להוצאת התראת פשיטת רגל. המבקש ימציא את בקשת פשיטת הרגל בצירוף החלטה זו לחייב, לא יאוחר מיום 5.9.11, על מנת שיגיב עליה בתוך 30 יום ממסירתה לידו, ולאחר מכן אתן החלטה נוספת בבקשה.

ניתנה היום, כ"ח אב תשע"א, 28 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: